ברגע שהמפרסמים הרגישו שפסח בפתח, הם עטו על סמלי החג כאילו אין מחר. כי מה הסיכוי שהצרכן הישראלי יקנה את המוצרים שלהם אם לא יימצא קשר ישיר לחג?
אילו כמות הפרסומות האלה הייתה מזערית יותר, דיינו. אופס, כלומר... זה אולי לא היה נורא כל כך. אבל מי שפותח בימים האלה עיתון, רדיו וטלוויזיה לא יכול לחמוק מהמטרד.
אז נכווווון (כולם להטות את הראש הצִדה) שכשחברה המשווקת מוצרים לעיצוב הבית מכריזה שהמחירים שלה זולים כי "פרעה השתגע", זה דווקא לא ממש נורא. מובארק קדום שמסתובבות לו בבית צפרדעים והוא עדיין לא מבין את רמזים כנראה באמת לא מאופס. אבל כשמראים לנו את ים סוף נבקע לשניים רק לטובת איזה מוצר צריכה, זו הגזמה. וכך גם השימוש בדמותו של אליהו הנביא – שזה כבר יותר מדי מביך.
"אליהו, איזה יופי שבאת!", קוראת מישהי שמפרסמת איזה שומדבר ברדיו מקומי. "אליהו, איך ידעת על המבצע?", תוהה ילד חמוד בטלוויזיה, ואליהו – שבא כל הדרך מהתנ"ך ועד 'סודה סטרים' – מסביר: "כי אני נביא".
שיא השיאים בהיעדר טעם טוב שייך לרשת 'טיב טעם', המשווקת בשר חזיר, לשם 'שינוי' (כמובן, אין קשר למפלגת שינוי'). באתר הרשת מוסבר כי "קבוצת טיב טעם הינה קבוצה עסקית דינאמית הצומחת במהירות רבה, תוך התמקדות בתחום המזון הלא כשר, הגלובלי, בישראל". הרשת מפרסמת את עצמה בטלוויזיה תחת הכותרת "פסח כהלכתו", והצילומים לפרסומת (שכבר הוּרדה בינתיים, תודה לאל), למי שצריך תמונות שילוו ויסבירו את הביטוי "כהלכתו", כללו שרימפס, סוג של שרץ ימי שליהודים דווקא אסור לאכול.
השורה התחתונה כאן היא פנייה נרגשת למפרסמים בשם בני ישראל: רבותיי, ראשית, אם אתם רוצים לפנות אל המקורות, אנא עשו זאת בזמנכם החופשי ולא כדי למכור לנו דברים. שנית, השתדלו להיעזר בטאקט. ולבסוף, אנו מבינים מסרים גם בלי שימוש גובר בהקשרים של חג החירות הבעל"ט, אז אנא, צאו ממדבר הרעיונות אל החירות לנדנד לנו באופן הראוי.
פרסום ראשון: 'בשבע עיניים' / חגית ריטרמן, עיתון 'בשבע', 21.4.2005
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה