שלום לך חברתי משכבר הימים, מתמטיקה,
המילה הראשונה שעולה בדעתי כשאומרים את שמך היא "בעיות". וזה לא סתם שהבעיות, רכבת יוצאת מחיפה במהירות איקס קמ"ש וגו', נדחפות לראש הרשימה – עוד הרבה לפני אלגברה, גיאומטריה, טריגונומטריה ושאר בנותייך.מה הפלא, מתמטיקה, ששמך נקשר בבעיות? מה הפלא שדווקא עם בחינת הבגרות שלך היו השבוע בעיות – גניבת השאלות, תקלות בהעברת הבחינה החדשה לבתי-הספר, תלמידים מתוחים? אין שום הצדקה בגניבת השאלות שלך, אבל בואי נגיד שקשה לשער שמישהו היה מעלה בדעתו לבצע אותה עבירה ממש כלפי השאלות של הבחינה בהבעה או בביולוגיה, נניח.
ראי, את פשוט מלחיצה. וגם לא לגמרי פשוטה. נאמר את זה כך, מתמטיקה: את כנראה המקצוע היחיד בלימודי התיכון שזה דווקא די מכובד להיכשל בו. ולא שזה יעזור לי לבוא איתך חשבון עכשיו, אחרי שכבר גברתי על מה שעוללת לי ולאלו שכמותי – הרי אין בך שום רגש, ואם לא מיצינו עדיין את המילה: את לא עושה חשבון, מתמטיקה. אצלך הכול כן ולא, שחור ולבן. איקס שווה חמש, ואם לא אז הוא לא שווה. אין תשובה מורכבת.
סְפָרוֹת, בניגוד לסִפְרוּת (ואפילו לסַפָּרוּת), תמיד היו בעיניי עניין שיש להישמר מפניו. משהו שאינו טבעי וזורם כמו אותיות. כבר מעת היותנו פעוטות, אנחנו לומדים לחבר צלילים והברות בלי להתאמץ יותר מדי, אַ ועוד בָּא שווה אַבָּא, אבל סְפָרוֹת?
ואת יודעת מה? דווקא טוב ללמוד אותך, ולא רק לדעת את ארבע פעולות החשבון הבסיסיות הנחוצות לנו – עצם הלימוד מרחיב דעת, מעשיר, פותח ערוצים של מחשבה. רק למה את מסובכת כל כך? ולמה מקנים לך חשיבות גדולה כזאת? איך ייתכן שבלעדייך אי אפשר להתקבל לאוניברסיטה, ועשרות אלפי סטודנטים לעתיד משננים את חוקייך כדי לעבור את הבחינה הפסיכומטרית? הרי עם כל הכבוד, ויש כבוד, כמו שאומרים כשלא בטוחים שרוצים לכבד מישהו, את לא באמת הכרחית להבנת האקזיסטנציאליזם ברומאנים של קאמי, תיאטרון האבסורד של בקט, האסכולה הביהביוריסטית בפסיכולוגיה או צרפת בין שתי מלחמות העולם.
נסכם: צמצמי את עצמך בבגרות למינימום ההכרחי ונִטשי כליל את הפסיכומטרי. הבה ניפרד במשוואה בשני נעלמים: את תיעלמי לכיוון אחד, אני לכיוון אחר.
פרסום ראשון: פינת 'מכתב' / חגית ריטרמן, מדור 'אמצע הדרך', מוסף יומן, עיתון 'מקור ראשון', גיליון 668, עמ' 12, 28.5.2010
