אומרים שהיה פה שמח, ולפי מה שאומרים, לא סתם אומרים. אבל אם פספסת משהו, לא מאוחר מדי: גש לצד שמאל של הדף, לחץ על הארכיון, בחר כותרת שנראית לך מעניינת, והופ - אתה שם (אתה וגם את, כמובן). אגב, הארכיון ממוין לפי חודשים - אבל אלו רק הזמנים בהם העליתי לכאן את הטורים, ולא זמני פרסומם.

יום חמישי, 27 בספטמבר 2012

מכתב לגברת מתמטיקה


שלום לך חברתי משכבר הימים, מתמטיקה,
המילה הראשונה שעולה בדעתי כשאומרים את שמך היא "בעיות". וזה לא סתם שהבעיות, רכבת יוצאת מחיפה במהירות איקס קמ"ש וגו', נדחפות לראש הרשימה – עוד הרבה לפני אלגברה, גיאומטריה, טריגונומטריה ושאר בנותייך.
מה הפלא, מתמטיקה, ששמך נקשר בבעיות? מה הפלא שדווקא עם בחינת הבגרות שלך היו השבוע בעיות – גניבת השאלות, תקלות בהעברת הבחינה החדשה לבתי-הספר, תלמידים מתוחים? אין שום הצדקה בגניבת השאלות שלך, אבל בואי נגיד שקשה לשער שמישהו היה מעלה בדעתו לבצע אותה עבירה ממש כלפי השאלות של הבחינה בהבעה או בביולוגיה, נניח.
ראי, את פשוט מלחיצה. וגם לא לגמרי פשוטה. נאמר את זה כך, מתמטיקה: את כנראה המקצוע היחיד בלימודי התיכון שזה דווקא די מכובד להיכשל בו. ולא שזה יעזור לי לבוא איתך חשבון עכשיו, אחרי שכבר גברתי על מה שעוללת לי ולאלו שכמותי – הרי אין בך שום רגש, ואם לא מיצינו עדיין את המילה: את לא עושה חשבון, מתמטיקה. אצלך הכול כן ולא, שחור ולבן. איקס שווה חמש, ואם לא אז הוא לא שווה. אין תשובה מורכבת.
סְפָרוֹת, בניגוד לסִפְרוּת (ואפילו לסַפָּרוּת), תמיד היו בעיניי עניין שיש להישמר מפניו. משהו שאינו טבעי וזורם כמו אותיות. כבר מעת היותנו פעוטות, אנחנו לומדים לחבר צלילים והברות בלי להתאמץ יותר מדי, אַ ועוד בָּא שווה אַבָּא, אבל סְפָרוֹת?
ואת יודעת מה? דווקא טוב ללמוד אותך, ולא רק לדעת את ארבע פעולות החשבון הבסיסיות הנחוצות לנו – עצם הלימוד מרחיב דעת, מעשיר, פותח ערוצים של מחשבה. רק למה את מסובכת כל כך? ולמה מקנים לך חשיבות גדולה כזאת? איך ייתכן שבלעדייך אי אפשר להתקבל לאוניברסיטה, ועשרות אלפי סטודנטים לעתיד משננים את חוקייך כדי לעבור את הבחינה הפסיכומטרית? הרי עם כל הכבוד, ויש כבוד, כמו שאומרים כשלא בטוחים שרוצים לכבד מישהו, את לא באמת הכרחית להבנת האקזיסטנציאליזם ברומאנים של קאמי, תיאטרון האבסורד של בקט, האסכולה הביהביוריסטית בפסיכולוגיה או צרפת בין שתי מלחמות העולם.
נסכם: צמצמי את עצמך בבגרות למינימום ההכרחי ונִטשי כליל את הפסיכומטרי. הבה ניפרד במשוואה בשני נעלמים: את תיעלמי לכיוון אחד, אני לכיוון אחר.


פרסום ראשון: פינת 'מכתב' / חגית ריטרמן, מדור 'אמצע הדרך', מוסף יומן, עיתון 'מקור ראשון', גיליון 668, עמ' 12, 28.5.2010   

יום שלישי, 25 בספטמבר 2012

כפרה עליהן


מדי שנה הן מתכנסות. "שמעתן?", הן אומרות זו לזו, "תכף יבואו לקחת כמה מאתנו. נידחס בתאי כלא צפופים, ויסיעו אותנו מכאן. ואז יבואו אנשים אחרים, שיקשרו לנו את הרגליים בדרך לשם. ושם יטלטלו אותנו בכוח, בסיבובים עזים ומפחידים בגובה רב, לא ירחמו גם כשנזעק. ויהרגו אותנו. ולמה כל זה? כי הפושעים והחוטאים האלו מאמינים שזה מה שינקה את מעשיהם".   
בהלה בלול. יום הכיפורים מגיע, ומנהג ההתעללות בתרנגולות והריגתן לצורך מירוק העוונות עִמו. אויש, מתעצבנים עכשיו כמה מקוראינו, מי את שתגידי לנו שיש דרכים אחרות לכפר על מעשים לא טובים? אכן, איני רבנית שתליט"א. סתם יהודייה. אבל בואו נחשוב רגע.
אילו התרנגולות היו "לוקחות" את חטאינו, הרי יכולנו לחטוא בלי סוף, ובתום השנה לשחוט תרנגול/ת. במקום "אחטא ואשוב" – "אחטא ואשחט".
אומרים "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" – עינוי תרנגולת אינו צדקה, וגם סביר שהבורא מבכֵר שנעשה טוב בעולמו. אולי אין לצפות שמי שהורג שועלים לצורך הכנת כובעים מזנבותיהם המפוארים ושמי שמשוכנע שזכויות בעלי חיים הן נחלת שמאלנים בלבד יקבל את הדברים. אז בואו נראה דעת גדולים בתורה.
במכתב שהופץ השבוע מטעם אגודת 'צער בעלי חיים בישראל', מסביר הרב שלמה אבינר, שאין מדובר בחובה אלא במנהג ישן. בשל בעיות כשרות וצער בעלי חיים, ולאור דברי רבותינו שהסתייגו מהמנהג, כותב הרב, יש להעדיף שימוש בכסף (תרומה) על פני שימוש בתרנגולות.   
בין גדולי ישראל שהרב מצטט: רבי יוסף קארו, מחבר ה'שולחן ערוך', שהצביע על הדמיון ל'דרכי האמורי' – לאמונות טפלות, והמקובל הרב יצחק כדורי, שבחר בצדקה בשל בעיית הכשרות וצער בעלי החיים – איסור מהתורה, כך הזכיר. ועוד: בספר של הרב טוביה פריינד, מסופר שהרב שלמה זלמן אויערבאך עבר מתרנגול לדגים ומדגים למעות שסובב ותרם לעניים.   
ולסיום, דברי הרב חיים דוד הלוי, גם הם במכתב הרב אבינר: "ולמה צריכים אנו, דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלוקים חיים" (שו"ת 'עשה לך רב').


פרסום ראשון: 'רגע', אמצע הדרך, יומן - מקור ראשון, 17.9.2010